Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 22b

אֵינָן בְּכִי יוּתַּן.

Traduction

the produce is not in the category of: ''But when water is placed [khi yuttan] upon the seed,'' and the produce is not susceptible to contracting ritual impurity.

Rachi non traduit

אינן בכי יותן. ולא אמרינן כיון דהשתא ניחא מהני האי דעתא למעיקרא ותיהוי הכשר וקשיא לרבא:

טַעְמָא מַאי? לָאו מִשּׁוּם דְּלָא אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּהַשְׁתָּא נִיחָא לֵיהּ, מֵעִיקָּרָא נָמֵי נִיחָא לֵיהּ? שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב ''כִּי יִתֵּן''. עַד שֶׁיִּתֵּן.

Traduction

What is the reason that if the produce dried, the fact that the owner is glad does not render it susceptible to ritual impurity? Is it not due to the fact that we do not say: Since the matter was revealed that he is amenable to the moisture now, he was also amenable from the outset? The same should be true with regard to despair that is not conscious. The fact that when he becomes aware of his loss he despairs of its recovery does not indicate that he despaired from the outset, contrary to the opinion of Rava. The Gemara rejects the proof: It is different there, as although the phrase is vocalized to mean: ''When it is placed,'' it is written: When one places [ki yitten], from which it is derived that the produce is rendered susceptible to ritual impurity only if the owner places the liquid on the produce.

אִי הָכִי, רֵישָׁא נָמֵי: הָתָם כִּדְרַב פָּפָּא. דְּרַב פָּפָּא רָמֵי, כְּתִיב ''כִּי יִתֵּן'', וְקָרֵינַן כִּי יוּתַּן! הָא כֵּיצַד?

Traduction

The Gemara asks: If so, in the first clause of the baraita, too, the produce should not be rendered susceptible to contracting impurity, because the dew fell on the produce and was not placed there by the owner. The Gemara answers: There, the explanation is in accordance with the opinion of Rav Pappa, as Rav Pappa raised a contradiction: The verse states: ''But when water is placed [vekhi yuttan] upon the seed, and any part of a carcass falls thereon, it is ritually impure unto you'' (Leviticus 11:38). The word ''yuttan'' is written in the defective form, as if it says ''ki yitten.'' Accordingly, this would mean that one must actively place the water on the produce. Yet, we read it, based on the tradition as to its correct pronunciation, as if it is written ''ki yuttan,'' which includes any situation where the produce becomes wet. How so? How can the way the verse is written and the way it is read be reconciled?

Rachi non traduit

כתיב כי יתן. ולא כתיב כי יותן:

בָּעֵינַן ''כִּי יוּתַּן'' דֻּומְיָא ''דְּכִי יִתֵּן''. מָה ''יִתֵּן'' לְדַעַת, אַף ''כִּי יוּתַּן'' נָמֵי לְדַעַת.

Traduction

Rav Pappa explains that we require that the situation described by the words ''when water is placed [ki yuttan]'' be similar to the situation described by the words: When one places [dekhi yitten]: Just as the term places [yitten] indicates that it is with the knowledge of the owner that the produce becomes wet, as he himself is placing the water, so too, the term ''is placed [yuttan]'' means that it is with his knowledge that the produce becomes wet, despite the fact that he did not place the water himself. Therefore, no proof may be cited with regard to the matter of despair, where there is no Torah derivation requiring awareness from the outset.

Rachi non traduit

לדעת. שידע בנתינה והוכשר בעיניו ועודהו הטל עליהן עדיין הן בנתינתו:

תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן יְהוֹצָדָק: מִנַּיִן לַאֲבֵידָה שֶׁשְּׁטָפָהּ נָהָר שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת? דִּכְתִיב: ''וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמוֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵידַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ''. מִי שֶׁאֲבוּדָה הֵימֶנּוּ וּמְצוּיָה אֵצֶל כָּל אָדָם, יָצָאתָה זוֹ שֶׁאֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וְאֵינָהּ מְצוּיָה אֵצֶל כָּל אָדָם.

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from that which Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yishmael ben Yehotzadak: From where is it derived with regard to a lost item that the river swept away that it is permitted for its finder to keep it? It is derived from this verse, as it is written: ''And so shall you do with his donkey; and so shall you do with his garment; and so shall you do with every lost item of your brother, which shall be lost from him, and you have found it'' (Deuteronomy 22:3). The verse states that one must return that which is lost from him, the owner, but is available to be found by any person. Excluded from that obligation is that which is lost from him and is not available to be found by any person; it is ownerless property and anyone who finds it may keep it.

Rachi non traduit

ממנו. קרא יתירא הוא לאשמועינן שאינו אבוד אלא הימנו:

וְאִיסּוּרָא דּוּמְיָא דְּהֶיתֵּירָא, מָה הֶיתֵּירָא בֵּין דְּאִית בַּהּ סִימָן וּבֵין דְּלֵית בַּהּ סִימָן – שַׁרְיָא, אַף אִיסּוּרָא בֵּין דְּאִית בַּהּ סִימַן וּבֵין דְּלֵית בַּהּ סִימָן – אֲסִירָא. תְּיוּבְתָּא דְרָבָא, תְּיוּבְתָּא!

Traduction

And the prohibition written in the verse against keeping an item that is lost only to its owner is similar to the allowance to keep an item lost to all people that is inferred from the verse; just as in the case of the allowance, whether there is a distinguishing mark and whether there is no distinguishing mark, it is permitted for the finder to keep it, so too in the case of the prohibition, whether there is a distinguishing mark and whether there is no distinguishing mark, it is prohibited for the finder to keep it, until there is proof that the owner despaired of its recovery. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rava is indeed a conclusive refutation.

Rachi non traduit

ואיסורא דומיא דהיתירא. כיון דמחד קרא ילפינן מצויה אצל כל אדם שיחזור ושאינה מצויה יזכה בה איתקושי אתקוש להדדי זו לאיסורא וזו להיתירא:

מה היתירא. שאינה מצויה לא חילק בין שיש בה סימן לשאין בה סימן:

אף איסורא. דמצויה אצל כל אדם לא חילק בין אין סימן דכי ידע מיאש ליש סימן דלכי ידע לא מיאש וכי היכי דיש סימן אסירא כי אין סימן נמי אסירא היכא דאיכא למימר לא ידע דנפלה קודם שבאת ליד זה:

Tossefoth non traduit

איסורא דומיא דהתירא. מה שמתיר אבודה ממנו ומכל אדם ע''כ לא איצטריך קרא בידע ומתיאש דהא אפילו במצויין אצל כל אדם מותרת ביאוש אלא לא אצטריך אלא כי לא ידע ואע''ג דלכי ידע לא מתיאש אפי' אם יש בו סימן כיון שהיא אבודה מכל אדם ה''נ איסורא דהיינו מצוייה אצל כל אדם דאסור כה''ג דלא ידעינן דמיאש בין יש בו סימן בין שאין בו סימן ואין להתיר אלא דמיאש קודם דאתא לידיה דשריא רחמנא:

תיובתא דרבא. רבא ידע שפיר הך ברייתא כדמשמע קצת לעיל (בבא מציעא דף כא:) דקאמר בזוטו של ים כ''ע לא פליגי דשרי כדבעינן למימר לקמן אלא דלא דייק איסורא דומיא דהתירא:

וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּאַבָּיֵי בְּיַעַל קַגַּם.

Traduction

And although in disputes between Abaye and Rava, the halakha is typically ruled in accordance with the opinion of Rava, the halakha is in accordance with the opinion of Abaye in the disputes represented by the mnemonic: Yod, ayin, lamed; kuf, gimmel, mem.

Rachi non traduit

יע''ל קג''ם. סימני הלכות הן יאוש שלא מדעת דהכא עד זומם למפרע הוא נפסל בסנהדרין (דף כז.) לחי העומד מאיליו בעירובין (דף טו.) קדושין שלא נמסרו לביאה בקדושין (דף נא.) גלוי דעתא בגיטא בגיטין (דף לד.) מומר אוכל נבילות להכעיס פסול לענין עדות בסנהדרין (דף כז.):

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: וְכִי מֵאַחַר דְּאִיתּוֹתַב רָבָא – הָנֵי תַּמְרֵי דְזִיקָא הֵיכִי אָכְלִינַן לְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כֵּיוָן דְּאִיכָּא שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים דְּקָא אָכְלִי לְהוּ, מֵעִיקָּרָא יָאוֹשֵׁי מְיָאַשׁ מִנַּיְיהוּ.

Traduction

Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: And now that the opinion of Rava was conclusively refuted, and the halakha is that despair that is not conscious is not considered despair, if those dates are blown off the tree by the wind, how do we eat them? Perhaps their owner did not despair of their recovery. Rav Ashi said to him: Since there are repugnant creatures and creeping animals that eat the dates after they fall, the owner despairs of their recovery from the outset. Therefore, one who finds the dates may keep them.

Rachi non traduit

הני תמרי דזיקא. שהרוח משיר:

היכי אכלינן להו. הא לא מיאש והא דנקט למיבעי בעיא מאחר דאיתותב רבא קשיא לי דבלא איתותב רבא איכא למיבעי דהא מודה רבא בכל דבר שחזותו מוכיח עליו חוץ מן התאנה מפני שנמאסת עם נפילתה ונראה בעיני דלא נקט לה אלא להרבות בחומר איסור כלומר מאחר דאיתותב אפילו בדבר שאין בו סימן כ''ש שאלו אסורין שיש בהן סימן:

מעיקרא. מקודם נפילתו:

יאושי מיאש. דיודע הוא שהרוח משיר מהן והשקצים מזומנים לאוכלן:

Tossefoth non traduit

מאחר דאיתותב רבא כו'. בשלמא לרבא אע''ג דאותם שתחת האילן או בסמוך לאילן אסירי דחזותו מוכיח עליו אבל תמרי שהרוח מוליכן ברחוק דלא שייך חזותו מוכיח עליו אע''פ שבעלים סבורין שיפלו תחת האילן מ''מ אם היו יודעין שהרוח מוליכן מרחוק היו מתיאשין אלא לאביי הא הוי יאוש שלא מדעת שהבעלים סבורים שיפלו תחת האילן ולא יקחום עוברי דרכים משום דחזותו מוכיח עליו ומשני דאפילו אותן שתחת האילן שרו אפילו לאביי. באתרא דשכיחי שקצים ורמשים דמיאש וצ''ל דעבידי דנתרי כמו תאנים דאל''כ היו אסורים לאביי דהוי יאוש שלא מדעת דאינו סובר שיפלו כיון דלא עבידי דנתרי כמו זתים וחרובים דאסור כיון דלא עבידי דנתרי:

יַתְמֵי דְּלָאו בְּנֵי מְחִילָה נִינְהוּ, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: בָּאגָא בְּאַרְעָא דְיַתְמֵי לָא מַחְזְקִינַן.

Traduction

Rav Aḥa asked: Perhaps the tree belonged to minor orphans who, because they are not capable of relinquishing property, cannot despair of recovering the dates from the outset. Accordingly, what is the justification for eating found dates? Rav Ashi said to him: We do not presume a valley to be land belonging to orphans, and therefore that is not a concern.

Rachi non traduit

יתמי. קטנים שאין הפקירן הפקר:

באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן. אין עלינו להחזיק כל הבקעה בחזקת הקרקע של יתומין ולאסור כל התמרים משום ספק קרקע של יתומים אלא הולכין אחר הרוב:

Tossefoth non traduit

דלאו בני מחילה נינהו מאי. בשלמא לרבא כיון דלכי גדלי מיאשי השתא נמי מיקרי יאוש:

מוּחְזָק וְעוֹמֵד, מַאי? כְּרַכְתָּא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אֲסִירָן.

Traduction

Rav Aḥa asked: If the presumptive status of the trees was previously established as belonging to orphans, what is the halakha? If the trees are surrounded by fences that prevent repugnant creatures and creeping animals from gaining access, what is the halakha? Rav Ashi said to him: The dates are forbidden in those cases.

Rachi non traduit

מוחזק ועומד מאי. קרקע עצמה של יתומין מאי:

כרכתא מאי. דקלים הכרוכין ומוקפין בגדר של אבנים סביב שאין שקצים ורמשים נכנסין שם:

Tossefoth non traduit

כרכתא מאי. אם יש גדר סביב האילן מי שרו אותם שהרוח מוליך אותן חוץ לגדר דרך עליו הלא הבעלים סבורין שכולן יפלו תחת האילן ושם ישתמרו משקצים ורמשים:

כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבָּה: וַאֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן. אַלְמָא קָסָבַר רַבָּה: סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס לָא הָוֵי סִימָן. רָבָא אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן חַיָּיב לְהַכְרִיז. אַלְמָא קָסָבַר רָבָא: סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס הָוֵי סִימָן.

Traduction

§ The mishna teaches that if one found bundles of grain in a public area, these belong to him. Rabba says with regard to this ruling: And this is the halakha even with regard to an item on which there is a distinguishing mark. The Gemara comments: Apparently, Rabba holds that the legal status of a distinguishing mark that is prone to be trampled is not that of a distinguishing mark. Since the owner of the lost item knows that the mark is prone to be trampled, he does not rely on it and he despairs of recovering the item. Rava said: The Sages taught this halakha only with regard to an item on which there is no distinguishing mark, but with regard to an item on which there is a distinguishing mark, the one who finds it is obligated to proclaim his find. The Gemara comments: Apparently, Rava holds that the legal status of a distinguishing mark that is prone to be trampled is that of a distinguishing mark.

Rachi non traduit

העשוי לידרס. שהמקום שהוא שם רגיל בדריסת בני אדם והחפץ נמוך ונוח לידרס:

לא הוי סימן. שאין בעליו סומך לתת בו סימן מימר אמר נשחת הסימן בדריסת הרגלים:

וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ: סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס, רַבָּה אָמַר: לָא הָוֵי סִימָן, וְרָבָא אָמַר: הָוֵי סִימָן.

Traduction

And there are those who teach the dispute with regard to this halakha independent of the mishna. With regard to the legal status of a distinguishing mark that is prone to be trampled, Rabba says: It is not a distinguishing mark. And Rava says: It is a distinguishing mark.

תְּנַן: כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – נוֹטֵל וּמַכְרִיז. הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּלֵית בְּהוּ סִימָן, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מַאי מַכְרֵיז? אֶלָּא לָאו דְּאִית בְּהוּ סִימָן, וְקָתָנֵי: בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אַלְמָא סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס לָא הָוֵי סִימָן, תְּיוּבְתָּא דְּרָבָא!

Traduction

The Gemara cites proof from that which we learned in a baraita: If one finds bundles of grain in a public area, these belong to him; if he finds them in a secluded area, the finder takes them and proclaims his find. What are the circumstances? If it is a case where there is no distinguishing mark on the bundles, when one finds them in a secluded area, what does he proclaim? Rather, is it not a case where there is a distinguishing mark on the bundles, and there is then a reason for him to proclaim his find. And yet, it is taught in the baraita that if he finds the bundles in a public area those bundles belong to him. Apparently, a distinguishing mark that is prone to be trampled is not a distinguishing mark. This is a conclusive refutation of the opinion of Rava.

Rachi non traduit

ברה''י. כגון בשדה זרועה שאין רוב בני אדם דורכין בה ויש מיעוט שהולכין בה:

ה''ג אי דלית בהו סימן ברה''י מאי מכריז. כלומר כי מכריז זה מצא אבידה מאי מכריז שיוכל ליתן האובד סימן בה:

Tossefoth non traduit

אי דליכא סימן מאי מכריז. פירוש למה צריך להכריז המוצא מאחר שהאבוד אין בו סימן ליתן ומשני דזה מכריז שאותו שאבד יתן סימן מקום וכן לקמן (בבא מציעא דף כח.) דקאמר כדי שילך שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד היינו נמי שהמוצא מכריז והאובד יתן סימן אך קשה דבפרק אלו עוברין (פסחים דף מט:
ושם ד''ה ויש) אמרינן ע''ה אין מכריזין על אבידתו והיאך אנו יודעין זה אם הוא של ע''ה ויש לומר דמיירי במוצא במקום דשכיח ע''ה ורש''י שפירש דהמוצא מכריז מקום שיאמר מצאתי חפץ במקום פלוני והוא יאמר חפץ פלוני ויקחנה ק''ק דהא תנן בפירקין (דף כח:) אמר אבידה ולא אמר סימנין לא אמר כלום אלמא במה שמכוין החפץ אינו סימן וי''ל דהתם נמי לאו משום שהוא חשוד לשקר שהפסיד חפץ אלא משום דא''ל כי היכי דאת אבדת חפץ ה''נ אימר אדם אחר הפסיד אבל הכא מהדרינן דאין רגילות ששני בני אדם אבדו חפץ זה כזה ובמקום אחד ולפרש''י הוה מכריז מקום דהכא פירושו ממש דומיא דמכריז מנין דשלהי פרק קמא (דף כ:):

אָמַר לָךְ רָבָא: לְעוֹלָם דְּלֵית בְּהוּ סִימָן, וּדְקָא אָמְרַתְּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מַאי מַכְרֵיז? מַכְרֵיז מָקוֹם. וְרַבָּה אָמַר: מָקוֹם לָא הָוֵי סִימָן. דְּאִיתְּמַר: מָקוֹם, רַבָּה אָמַר: לָא הָוֵי סִימָן, וְרָבָא אָמַר: הָוֵי סִימָן.

Traduction

Rava could have said to you: Actually, it is a case where there is no distinguishing mark on the bundles. And with regard to that which you said: When one finds them in a secluded area, what does he proclaim? He proclaims that the owner should provide the location where he lost the bundles and thereby recover his bundles. And Rabba said: The location, provided by the owner, is not a distinguishing mark that would enable the return of an item to its owner. As it was stated that the amora’im disputed this matter: With regard to location, Rabba says: It is not a distinguishing mark, and Rava says: It is a distinguishing mark.

Rachi non traduit

מכריז מקום. ואינו מכריז שם האבידה אלא שם המקום מי שאבדה ממנו אבידה במקום פלוני יבא ויאמר מה איבד וזה בא ואומר אבדתי שם חפץ פלוני:

Tossefoth non traduit

ורבה אמר מקום לא הוי סימן. ולפי דסבירא ליה לרבה מקום לא הוי סימן הוצרך לומר דסי' העשוי לידרס לא הוי סימן:

תָּא שְׁמַע: כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – נוֹטֵל וּמַכְרִיז. וְהָאֲלוּמּוֹת, בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – נוֹטֵל וּמַכְרִיז. רַבָּה הֵיכִי מְתָרֵץ לַהּ, וְרָבָא הֵיכִי מְתָרֵץ לַהּ? רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, בְּסִימָן. וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, בְּמָקוֹם.

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita: If one finds bundles of grain in a public area, these belong to him; if he finds them in a secluded area, the finder takes them and proclaims his find. And with regard to the sheaves, i.e., large bundles, whether he finds them in a public area or whether he finds them in a secluded area, the finder takes them and proclaims his find. How does Rabba explain the baraita, and how does Rava explain the baraita? Rabba explains, according to his line of reasoning, that the baraita is referring to bundles with a distinguishing mark. And Rava explains, according to his line of reasoning, that the baraita is referring to bundles whose location is their distinguishing mark.

Rachi non traduit

והאלומות. עומרים גדולים:

רבה היכי מתרץ לה. רבה דאמר טעמא דרה''ר משום דנדרס מאי שנא אלומות:

ורבא. דמוקים לכריכות כשאין בו סימן מאי שנא כריכות ומאי שנא אלומות:

רבה מתרץ לטעמיה. דטעמא דרשות הרבים דכריכות משום סימן ובדבר שיש בה סימן:

במקום. טעמא דכריכות ברשות הרבים משום מקום ובדבר שאין בו סימן:

רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ בְּסִימָן: כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִשּׁוּם

Traduction

The Gemara elaborates. Rabba explains, according to his line of reasoning, that the baraita is referring to bundles with a distinguishing mark: If one finds bundles of grain in a public area, these belong to him due to the fact

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source